בימים אלה ערכתי שיחות מרובות עם תושבים רבים על מנת להבין איך הם מרגישים בימים טרופים אלו באווירה הכללית במדינה במצב הביטחוני ,הפוליטיקה הארצית, תרבות השיח שמטריד כל אחד מאתנו, מזג האוויר ואיך לא גם על מערכת הבחירות הקרובה. מהן התחושות, מה הרצונות והדעות הם לכאן ולכאן. רוב הדוברים איתי ציינו שאינם מביעים ביקורת, לא רוצים לפרסם את דעתם ולא מסכימים להזדהות עם מועמד זה או אחר בפומבי.

חשש הוא רגש עוצמתי ביותר, לא תיארתי לעצמי שכל כך הרבה אנשים חוששים להשמיע את קולם, כל אחד מסיבותיו הוא. הטיעונים השגורים הם – "מה יגידו" ,"יפגעו בעסק שלי " ,"כבר נפגעתי בבחירות הקודמות".

אילת היא עיר מיוחדת. כולם חברים של כולם עד שזה מגיע לחופש הבחירה. הקהילה המקומית שלנו נתפשת כאדישה או "כלואה", חוששת להיות מעורבת בכל מה שקשור לפוליטיקה המקומית בתקופת בחירות, גם כאשר חלק מהתושבים מעוניינים בשינוי. אני חושבת שזו העת להציף נושאים חשובים ולתבוע שינוי סדרי העדיפויות בנושאים החמים העומדים על הפרק.

אין מודל מדויק או מרשם בדוק להנעה ולמעורבות התושב בפוליטיקה המקומית.  פוליטיקה משלבת בתוכה משתנים רבים – אסטרטגיה, שליטה בידע, אינטואיציה אישית ובעיקר רצון להשפיע על אנשים. צריך אומץ גדול והרבה ומוטיבציה על מנת להיות חלק מקבוצה שרוצה להביע ולהשפיע .ללא חשש. תחת מרחב חדש והוגן סביב "טוב משותף" ולא "אויב משותף."
סבב שיחות הבהיר לי חד משמעית כמה הציבור עייף ממערכות בחירות מלאות בהבטחות ומעט מעשים.