במסגרת שבוע הספר פגשתי את הסופרת המקסימה ליאת ביטון פז ואת ביתה אריאלה שמאיירת את ספריה של אימא.

פתיחת שבוע הספר העברי יוני 2023

שבוע הספר העיברי נפתח חגיגית בספרייה העירונית באילת. קוקטייל חגיגי במעמד ראש עיריית אילת, וסופרים אילתיים חגיגה לעיניים , סיבה למסיבה.
שבוע הספר העיברי הוא חגיגה בכל רחבי הארץ. מדובר בהזדמנות נהדרת למפגשים מרתקים בין סופרות וסופרות ובאילת היה נהדר לפגוש את הסופרים המקומיים. נפגשתי איתם ולכל אחד מהם אור בעיניים .
לשבוע הספר הגעתי עם נכדי אצלי זה כבר מסורת אכן חגיגה אמיתית והתרגשות עצומה כשנכדי רפאל אומר "לספרים יש גם ריח". המקום ערוך ומזומן בניצוחה של מירב וויזגן מנהלת הספרייה המדהימה. קהל המבקרים מוזמן להרצאות נהדרות כמו מסעות מארק טווין בישראל" מאת אריאל שנבל, "סודות שכבר אפשר לספר" מאת ציפי ביידר ועוד. אין ספק ששבוע כזה אמור לעודד קריאה ולקרב את הציבור למילה הכתובה .לצערי אפשר היה לספור באצבעות את קהל המבקרים וחבל.
בכל הארץ שבוע הספר כבר פחות אטרקטיבי. . אולי הסיבה הפשוטה היא יוקר המחיה. לא קונים מה שלא מוכרחים. אולי הסיבה היא אותה סיבה שבגללה אנשים לא נפגשים ומדברים רק כותבים בניידים. גם ספרים קוראים במדיה עשיתי סבוב בספריה ופגשתי ספרים במחירי רצפה ואין להם קונים. חגיגת הספר המודפס לא חגיגה כמו פעם .
ההתרחקות מספרות מקור ומקריאה בכלל כשדור שלם בוחר במסכים ,טיקטוק ובנטפליקס יותר ויותר ישראלים מדירים את רגליהם מחנויות הספרים ובוודאי לא מחכים לשבוע הספר, האם המצב הכלכלי הוא זה שגורם לכך שהציבור מוציא פחות כסף על קריאה, בוודאי שמצב זה משליך על היכולת להתפרנס מכתיבה בכבוד.
אני אישית תמיד אהבתי לקרוא; קראתי בכל שלב בחיי ואף פעם לא הייתה בחיי תקופה שבה הקריאה לא העניקה לי את החופש העניין וההשראה. שוכחת את עצמי כשאני שוקעת בקריאת ספר טוב. כשהייתי ילדה הספרים היו הכל בשבילי . לכן יש בי תמיד כמיהה נוסטלגית ועכשווית להנאה בצלילה לתוך המילים .

קלפים פתוחים סיפור אמיתי

הסופר: שלמה קאלו , נולד ב-1928 בסופיה בולגריה. מגיל 12 היה פעיל במחתרת אנטי-פשיסטית. בגיל 15, נאסר והוגלה למחנה ריכוז. בגיל 18,
זכה בתחרות שירה. למד רפואה בפראג שם עבד גם כעיתונאי. נשלח כמתנדב מח"ל לקורס טיס. עלה לארץ ב 1.1.1949. קיבל תואר שני במיקרוביולוגיה
מאוניברסיטת תל-אביב וכיהן כמנהל מעבדות מחוזי בקופ"ח הכללית.
"שלמה קאלו הוא אחד הכותבים המרתקים בזמננו.
האיש הצנוע אהובו נחבא אל הכלים, חי חיים פשוטים למדי .כתב יצירות שבהן הוא מטיב לתאר את ההוויה האנושית .
כתיבתו . בשפה פשוטה ולא מצטעצעת, במשפטים קצרים הוא כותב רחשי הלב ממש עולם ומלואו משתף את הקורא בהתרחשות,
יודע ליצור עניין רב ומרתק.
.מרתק סוחף עם הרבה תובנות ,אני התאהבתי.

רבקה זהר הייתה כוכבת ענקית בשנות ה־60 וה־70, עזבה לארצות הברית בעקבות האהבה, התמכרה לסמים, התגרשה, התמודדה עם ניתוק מבתה היחידה ועברה תהליך גמילה ארוך.
בהמשך חייה רבקה זהר הכירה את הסופר ואיש הרוח שלמה קאלו שהיה לבעלה השני. היא פרשה מהבמה וחזרה אחרי 20 שנה לכבוש שוב את הקהל בקולה המיוחד.
(השלמת מידע מויקיפדיה)

רגע ניצחון – קיימים 2 ביצועים נוספים לשיר זה

רבקה זוהר
מילים: רחל שפירא
לחן: נחצ'ה היימן

אה, אני צוחקת ובוכה,
אני נושמת לרווחה,
והקרירות המלוחה,
רומזת לי: הישארי לא כאורחת.

אה, הבט, הבט בי אל תירא,
זה החיבור, זו הבחירה,
זה המקום, זו הזירה,
אולי תפגוש אותי היום כמנצחת.

ובחלון, אני רואה דמותי,
כשהוידוי נמלט מפי,
מתי מתי היה זה,
כוחי ניטל, קולי נבהל,
וליל ארוך ביום נמהל.

הבט, הבט, ואל תסב ראשך,
אני עולה מחשיכה,
כל ניד עפעף מזכיר לי,
אני פוקחת את עיני שנית.

אה, האם אני המרגיעה,
את החשש והיראה,
אני עצמי כולי פליאה,
מאחורי שנים מרות בהן נצרבתי.

בשיחה עם עדי ביטון אשר הקימה את עמותת "בית אדם"  אני שמחה לבשר לכם כי העמותה אושרה. בימים אלה פועלת עדי יחד עיריית לאיתור מקום לבית אדם. בית אדם ישמש ככפר למתמודדי נפש  ובתכנון הקמת חווה טיפולית אשר תשמש גם את תושבי העיר. במסגרת המיזם  "כמוני כמוך" אותו מובילים  עדי ביטון ושלמה שושן פועלים  בנחישות רבה ובימים אלה לוקחים  בו חלק  25 מתמודדי נפש שמגיעים למפגשים שבקומה השנייה של בית רפאל אותו הקצתה באדיבות רבה מנהלת המקום זילי גרוסמן ,במקום מוצאים המתמודדים אוזן קשבת, חיבוק חם, חוגגים ימי הולדת ומקבלים הרבה אהבה . אין ספק בית חם.

אחת הסיבות שנמצאה כגורם משמעותי לחשש של אנשים מפנייה לטיפול נפשי, היא הסטיגמה החברתית בכל הקשור לבריאות הנפש.

משפחות שאחד מבני המשפחה סובל ממחלת נפש עוברות קשיים רבים בהתמודדותן עם המחלה. מצב זה  מעורר תגובות רגשיות בעוצמה עזות. חוסר הוודאות,  לעיתים אף בושה וחשש מהיומיום ומהעתיד והאמינו לי הנושא הזה מאוד קרוב אלי עם אדם שהוא בנפשי שחולה.

הפגיעה בדימוי העצמי והמשפחתי, יוצרים מציאות מטלטלת והתחושה היא של בושה ואשמה. הטיפול היומיומי בחולה מעמת את בני המשפחה עם תחושות, מחשבות ורצונות של אהבה, דאגה, חמלה, ורצון כביר לטפל  בחולה ומאידך כעס, חוסר אונים וחוסר וודאות.

רגשות אלה, בשילוב עם קיומה של סטיגמה חברתית שלילית ביחס לחולי הנפש, גורמים לכך שלא מדברים על המצב כי אין עם מי, הכאב הוא גדול ולא ניתן לתיאור גם המערכת הרפואית בעיר אינה נותנת מענה מהיר לטיפול או מסגרת טיפולית יומית ובהרבה משפחות זה נשמר כסוד משפחתי .אין ספק כי בית אדם הוא מיזם מהחשובים ביותר שקם בעיר.

עדי ביטון