"כֹּל הָעוֹלָם בָּמָה"
הוא אחד הציטוטים הידועים ביותר של ויליאם שייקספיר
"כל העולם במה, וכל אנשיו ונשותיו שחקנים הם. יש להם את כניסותיהם ואת יציאותיהם, ואדם אחד משחק תפקידים רבים." (שייקספיר, 'כטוב בעיניכם' )
במרבית שנות חיינו אנחנו בעצם שחקנים בהצגה שנכתבה מראש?
לא בטוחה שזו הצגה שאנחנו כתבנו אולי יד הגורל , ,אלוהים, היקום.?
ובכן גם אני בשלבים מסוימים עטתי מסכה וחייתי כך תקופות ארוכות כאילו אין ברירה כך כולם נוהגים והתנהגות אחרת הופכת אןתך "לחריג", "מוזר" .
להיות מי שאני באמת מבלי לאמץ דמות מייצגת או נחשקת היא שהובילה אותי לבסוף לאותנטיות והאמת ותוך כדי ביצוע שינויים מרחיקי לכת לא פופולריים
במיוחד זו המתנה והבחירה הטובה ביותר שיכולתי להעניק לעצמי .
אנחנו יכולים להיות כמעט כל דמות שנרצה, בדיוק כפי שהילדים שלנו משחקים הם נוטלים על עצמם תפקידים שהם אוהבים ומשחקים אותם ב"כאילו"..
חלק מהתפקידים שאנו כבני אדם משחקים בחיים הם תפקידים שאנו ממלאים דווקא ברצינות ולכן אנו לא רק עוסקים במילוי התפקיד אלה גם במשחקים
את התפקיד . דוגמת המנכ"ל שלא רק ממלא את תפקידו ועוסק בניהול אלה גם משחק תפקיד עם החליפה או כל לבוש מייצג, סגנון הדיבור , שפת גוף ועד,
הם התוספות שאימצנו לתפקיד/לדמות והפכו להיות חלק מרכזי בהתנהגות שלנו בצורה זו או אחרת כמעט כולנו נוהגים כך.
מיד אחרי פורים אנחנו זורקים את מסכות התחפושת אך ממשיכים לעטות את מסכות התפקידים שלנו המנכ"ל , מחנך , עורך דין , טייס , ועוד מסכות כאלה
ואחרות שהם בעצם המהות הפנימית המשפיעה על ההתנהגות שלנו שדורשת גם את החיצוניות סטייליג .
מתוך העולם במה וכולם שחקנים", אמר שייקספיר
מה קורה כשלוקחים בחשבון את מושג הפרסונה (Persona)
ברומא העתיקה, משמעות המילה "פרסונה" הייתה מסכה שלבשו שחקנים בתיאטרון. אכן, הפרסונה מייצגת את שלל המסכות שאנו עוטים על
עצמנו בחיי היומיום. כולנו מתחזקים פרסונה מסוימת, במרוץ המטורף של החיים אנו מרגישים כי אנו חייבים ושמצופה מאתנו למלא אחר ציפיות התפקיד
התעסוקתי או החברתי שנטלנו כמו המנכ"ל צריך לנהל ביד רמה , המחנך צריך ללמד להיות סבלני ולחייך, ועורך הדין צריך להיות חזק ולנצח . עם הזמן
הפרסונה הופכת להיות חלק מיתנו כאשר אנו לא מתנהגים באופן המצופה מהפרסונה שיצרנו בעצמינו, ונצטייר כ "מוזרים:" יש מצבים שדמות הפרסונה
משתלטת והופכת להיות לדמות מרכזית מדי באישיות שלנו ודוחקת ומעלימה את האותנטיות של צדדים אחרים אפילו טובים יותר שלנו. .
הנקודה היא שאנחנו לא חייבים להיפטר מהפרסונה. במקום זאת, עלינו להיות מודעים לקיומה. עלינו להבין שהעצמי האמתי הוא מי שאנחנו באמת שהיא
נכונה יותר לנו לעומת הפרסונה שאנו מציגים חברתית ובכלל.
הנקודה היא לא קיומה של פרסונה זו או אחרת אלא, הסכנה שאנו נמצאים בהזדהות מתמדת עם הפרסונה יצרנו סוג של קליפה חיצונית אולי אפילו כוזבת
כיוון שהפרסונה, כשלעצמה איננה אנחנו באמת ולעיתים לא ניתן כמעט להבחין היכן נגמרת הפרסונה, והיכן ומתחיל ה"עצמי" שלנו.
חשוב לעצור מדי פעם את מרוץ החיים ולהתבונן פנימה בשקט מוחלט לבדוק מי אנחנו באמת? מה באמת אנחנו יכולים ורוצים לשנות או להיות.
בהתבוננות פנימית אנחנו לא בתפקיד זה אני, אתה ,אתם, אתן איזה כף אלו רגעים של חסד עם זכות בחירה.
