תאונות קורות. לא תמיד ניתן לצפות אותן וסביר שהן מתרחשות בהיסח דעת רגעי, בתנאים לא מתאימים.
פשיעה נעשית במודע. בהליך של מחשבה מקדימה, תכנון וביצוע על ידי אדם המודע בד'כ למעשיו. פשיעה מושפעת גם מהסביבה שמאפשרת את היתכנותה. פועל יוצא ממצבו הנפשי, החינוכי או סולם הערכים שהפושע גדל עליהם ומבין אותם.
פעולת טרור נחשבת בעיני למעשה של פשיעה בחסות אידאולוגיה אנטי חברתית מוקצנת. לרוב מדובר במהלך שמנסה לערער או להחליף שלטון קיים.
טרור הנעשה בין לאומים שונים, קרי בין יישויות שונות, בנסיבות פוליטיות בינלאומיות זה נחשב למאבק אפשרי. לעתים אפילו "הוגן".
הדבר היחיד שיש לי תרעומת על הימצאותו באופן גורף במדינה שלי, במדינת היהודים, זה הפשע.
החטאים הקטנים והגדולים שמצטברים לידי פשיעה גוברת בחברה הישראלית (היהודית בעיקר) הם אלו שמוציאים אותי מדעת.
איך אפשר לדבר פוליטיקה נקייה במדינה שמאשימה את האחר בפשע, באלימות, בחמדנות, בטרור ובאותה עת הפוליטיקאים, נבחרי הציבור הברברנים אינם יודעים לטפל בבעיית הפשיעה הארצית כשהנושא באחריותם ?
ואולי בעצם הטעות היא של האזרחים התמימים שנתנו לפושעים מתוכנו להגיע לעמדות שליטה תחת כסות של אידאולוגיה הנלחמת בטרור ובפשיעה.
רבותיי, המציאות מונחת לרגלנו. יש פשיעה בישראל בכל הרמות, בכל המגזרים, בכל הדתות והאמונות.
הטרור הלאומי מעניין לי היום את ה**ת.
שום פוליטיקאי לא ישכנע אותי שאיראן, חיזבאללה, חמאס ואחרים מסכנים את חיי וחיי משפחתי יותר מהפשיעה ברחוב שלי, פשיעה בארגונים ציבוריים, בכלכלה, בתחבורה, בחינוך ובמוסדות דת.
הסכנה מבחינתי היא המשך פוליטיקה זולה הנעשית על ידי פושעים המתכננים מראש את פשעיהם וכך גם יודעים כיצד להתגונן, להסתיר, לרמות, להפר אמון וגם להאשים את רודפיהם, תוך שימוש בסעיפי הגנה הכתובים בחוקי ישראל.
הגנה מן הצדק אמורה לשמור בעיקר על האזרח הפשוט, זה שאין לו יכולת להתגונן מול שרלטנים, חמדנים ואנשי שררה.
עצוב שאנשים יודעים על הרבה תחלואים במדינה ושותקים.
